תגובה ציטוגנטית ומולקולרית לטיפול בגליבק במאובחנים חדשים עם CML בשלב הכרוני
נתוני מחקר IRIS (International Randomized Study of Interferon vs. ST1571) מספקים נתונים ארוכי טווח. ניתוח התוצאות לאחר 12 ו-18 חודשי טיפול גליבק (Imatinib) (n=509, n=480, בהתאמה) וריבוד לפי CCyR (Ph+0%), PCyR (ph+ >0-35%), או MCyR No(Ph+ >35%), בשתי נקודות הזמן.
שיעורי ההישרדות ללא התקדמות כללו את כל התקדמויות לשלב מואץ או משבר בלסטי במהלך טיפול ב- גליבק, לעומת שיעורי הישרדות ללא אירועים שכללו גם כל איבוד של MCyR/CHR, (תגובה המטולוגית מלאה\ תגובה טיטוגנטית משמעתית) עליה בספירה הלבנה ושיעורי תמותה שאינם קשורים ב-CML. שיעורי ההישרדות הכוללים כללו את כל מקרי התמותה, כולל אלו לאחר הפסקת טיפול בגליבק, בלא תלות באם החולה המשיך להשתלה או לא.
למרות שרמת התגובה הציטוגנטית היתה פקטור מנבא לתוצאות ארוכות הטווח, שיעורי ההישרדות ללא התקדמות ושיעורי ההישרדות הכוללים לא היו שונים משמעותית בין CCyR ו-PCyR, לאחר 12 חודשים. ראוי לציין כי 64% מחולי PCyR ו-36% מהחולים ללא MCyRלאחר 12 חודשים, השיגו בהמשך CCyR.
לאחר 18 חודשים, 50% מהחולים עם PCyR ו-27% מהחולים ללאMCyR השיגו CCyR בשלב מאוחר יותר.
הערכת התוצאות ארוכות הטווח התבססה על רמת תעתיקי BCR-ABLהזמינה בחולים עם CCyR. ירידה של 3 לוגים מקו הבסיס הסטנדרטי, בחולים לא-מטופלים, הוגדרה כתגובה מולקולרית מג`ורית (MMR).
אף אחד מהחולים שהשיגו הן CCyR והן MMR לאחר 12 ו-18 חודשים, לא התקדם ל-AP/BC לאחר 60 חודשים. כ-5% מהחולים עם CCyR, אך ללא MMR לאחר 12 חודשים (p=0.007), ורק 2% מהחולים עםCCyR ללא MMR לאחר 18 חודשים (p=0.11), התקדמו במחלה בסופו של דבר.
מבין כ-25% מהחולים עם CCyR, עם בדיקות PCR זמינות, שלא השיגו MMR לאחר 18 חודשים, כמחצית השיגו MMR בשלב מאוחר יותר, ושיעורי ההישרדות ללא אירועים, לאחר 60 חודשים, עמדו על 91%.
לאחר 60 חודשים, 69% מהחולים שחולקו לטיפול ב- Glive, נותרו תחת הטיפול. השגת CCyR ו-MMR לאחר 12 ו-18 חודשים מהתחלתGlivec, בחולים שאובחנו לאחרונה עם CML בשלב הכרוני, מעידים על תוצאות חיוביות בטווח הארוך. כ-50% מהחולים עם PCyR או CCyRבנקודות הזמן הללו, ישיגו בסופו של דבר CCyR ו-MMR, בהתאמה, בעקבות טיפול מתמשך ב- Glivec.
יש מקום לערוך מחקרים נוספים בכדי לזהות את החולים שעשויים להגיב מאוחר.