שמי ענת ביטון וכמה מכם מכירים אותי.
היום אני בת 31, עובדת במשרה מלאה בחברת היי-טק ומנהלת אורח חיים בריא לחלוטין. מה שלרוב האנשים הרגילים נראה רגיל ונורמאלי, אני השגתי בעמל רב ובעבודה קשה.
בגיל 27, אחרי שנת נישואים אובחנתי כחולת CML במצב כרוני, שלימים הסתבר שהיה כרוני "מתקדם". הרופאים הציעו לי מייד וללא היסוס השתלת מח עצם מתורם זר כפתרון לבעיה, במקביל למתן הידראה. לאחר בדיקת מח עצם שנייה, התגלה כי ההידראה אינה עושה מספיק ולכן אני צריכה לקבל גליבק.
בשנת 2002 גליבק ניתן רק בהתוויות של אקסלרציה במחלה, ומכיוון שעדיין לא הייתי במצב זה, לא אושרה לי התרופה. ניסינו בעלי ואני להלחם במערכת אבל "ובינתיים" קיבלתי אינטרפרון. אחרי כשבוע זריקות, החמירה המחלה ועלתה לשלב הבא. שלב המשבר הבלסטי. עכשיו שכבר עמדתי בקריטריונים אושרה לי התרופה.
בזמן שלקחתי את התרופה ועברו כ – 8 חודשי מחלה, סוף סוף נמצא תורם או יותר נכון תורמת מתאימה ב 100%.
פרופ` נפרסטק מאיכלוב החליטה להכניס אותי קודם כל לטיפול מקדים כדי להוריד את אחוזי הבלסטים, ואח"כ לבצע את ההשתלה.
ב 20/2/2003 קיבלתי את תרומת מח העצם המיוחלת והתחלתי בתהליך השיקום האיטי, שכלל עייפות ותופעות של מחלת השתל נגד המקבל ((Chronic GVHD.
היום, אני בקשר טוב עם התורמת שהיא בת 26, תושבת ניו-יורק, ציונית נלהבת, הייתי אצלה והיא אצלי מספר פעמים. בפעם האחרונה היא באה בינואר השנה וחגגנו את יום הולדתי ביחד.
במכתב זה, אני רוצה להודות לגיורא ולכל חברי הקבוצה על התמיכה שקיבלתי ולאחל לכולם בריאות והכי חשוב, תהיו חזקים ואופטימיים.
ענת.
תוספת לסיפור על ידי גיורא
אני מכיר את ענת וקובי בעלה כארבע שנים, תקופה קצרה לאחר שאובחנה. אני זוכר את הפגישה הראשונה שלהם עם סיגי אשתי ואיתי בביתנו בנתניה. כולנו גרים בעיר זו. ענת היתה בחורה צעירונת מקסימה ואנרגטית שעדיין לא הבינה מול איזו סכנה היא עומדת. היא עברה באומץ רב מסלול קשה מאד ובעזרת קובי והאופי הגינגי שלה הצליחה לגבור על המחלה. אני מאחל לה מכל הלב הרבה שנות בריאות ואושר.
קצת פיקנטריה: אני בקשר עם הרבה חולי cml מכל העולם באמצעות אתרים וקבוצות דיון. אחת מהאנשים שאני בקשר טוב איתם הם משפ קרמר מניו יורק. הבעל גף הוא חולה cml ואשתו קטי אחראית על מאגר תרומות מיח עצם. יום אחד אני מקבל מייל מקטי והיא מספרת לי על תורמת יהודיה מניו יורק שתרמה מיח עצם לחולה צעירה בארץ ששמה ענת והיא מאד רוצה לדעת מה שלום ענת ואיך ההשתלה הצליחה , אבל יש להתרמות חוקים ובית החולים אינו יכול למסור פרטים לפני שעוברת שנה או שנתיים. באותו רגע ממש, ענת היתה בביתנו באמצע שיעור לימוד שזירת פרחים שהעבירה אשתי. האמת שעברה בי צמרמורת כשקראתי את המייל, קראתי לענת וביחד ענינו לקטי ההמומה גם כן שענת נמצאת אצלי ושהיא מרגישה טוב ומודה מקרב לב לתורמת. וההמשך כבר ידוע וסופר…