היום, יום ראשון היה יום עמוס בפגישות והרצאות. נפגשתי לראשונה עם דר דרוקר שעזר לי אישית במקרים רבים מאז שחליתי וכמובן לכולם עם התרופה החשובה שהמציא- הגליבק. בנוסף נפגשתי לשיחה ארוכה ומעודדת עם דר טלפז שסיפר לי שהוא עסוק כרגע בעיקר במחקר שיוביל תוך מספר שנים להשגת ריפוי למחלה.ואני מקווה שבשנה הבאה נזכה לראותו אצלנו שוב. בנוסף היו לי פגישות עבודה רבות עם מספר גופים נוספים בינהם המקס פאונדשין. להלן סיכום נוסף של מאמרים והרצאות כפי שהוצגו בכנס ה-ash באטלנטה 2007\12
1. סיכום 6 שנים של ניסוי ה-iris.- ניסוי האיריס שהחל ביוני 2000 גייס 1106 חולי cml שאובחנו כחולים חדשים והם חולקו באקראי לשתי זרועות- אחת של 400 מג גליבק ליום והשניה אינטרפרון בשילוב ציטוזר. המחקר התבצע במרכזים רבים בארצות באירופה וארהב וגם גיורא נוטל בו חלק. המחקר כבר הוכיח ללא ספק שגליבק יעיל יותר מאינטרפרון בטיפול ב-cml ובעיקבותיו אושר הגליבק כתרופת קו ראשון לחולי cml. אחת המסקנות המעודדות של המחקר עד היום היא שהסכנה של התקדמות המחלה הולכת ויורדת מדי שנה. בשנה החמישית רק אצל % 0.4 מהחולים היה ארוע של אבוד תגובה ואצל אף חולה % 0 לא עברה המחלה לשלב המואץ או הבלסטי! עובדה מעודדת מאד זו שונה מהרבה תגובות לתרופות אחרות לסרטן ומראה שהגליבק הינה תרופה מיוחדת ומאד יעילה. השיפור בתגובה המשיך גם בשנה החמישית ושני חולים נוספים בניסוי השיגו בשנה זו רמיסיה ציטוגנטית מלאה.% 83 מתוך 364 החולים שעדין מטופלים בגליבק בניסוי נמצאים על מינון של 400 מג ליום, % 7 על 300 מג והיתר על מינון גבוה של 600 ו-800 מג. מתוך סך כל החולים שטופלו בגליבק % 82 השיגו רמיסיה ציטוגנטית מלאה. אחוז החולים שחיים לאחר 6 שנים שטופלו בגליבק כקו ראשון הינו % 88 אבל פחות מ-% 5 ממקרי המוות היו כתוצאה מהמחלה. אם מורידים את החולים שמתו כתוצאה מהשתלת מיח עצם אחוז ההישרדות הוא % 91. לא התגלו בעיות של בטיחות בנטילת התרופה בשנה השישית. המסקנות העיקריות מניסוי חשוב זה הינם שגליבק מביא לרמיסיה ארוכת טווח בחולי cml בשלב הכרוני עם פרופיל חיובי מבחינת תופעות הלוואי ובטיחות.
2. הזמן החולף עד שחולה משיג רמיסיה ציטוגנטית מלאה אינו משפיע על הפרוגנוזה שלו.
במחקר שנערך שהתבסס על הנתונים של החולים בניסוי ה-iris הוכח שאחוז ההשרדות לאחר 6 שנים טיפול בגליבק אצל חולים שהגיעו לרמיסיה ציטוגנטית מלאה –ccr, פחות מ-6 חודשים מתחילת הטיפול עומד על % 94, אצל אלו שהשיגו ccr תוך 6-12 חודשים % 95, אצל החולים שהגיעו ל-ccr תוך 12-18 חודשים % 91 ואצל אלו שהגיעו ל-ccr לאחר יותר מ-18 חודשים % 98. אצל החולים שלא הגיעו לרמיסיה ציטוגנטית מלאה אחוז ההשרדות עומד על % 63 בלבד.
3. פרופ הוכהאוס שהיה ללא ספק כוכב היום בכנס, סיכם ניסוי מענין שלו שמומחים אחרים הגדירו בשם: אולי תחילת הריפוי ב-cml . הניסוי שלו דומה במספר אספקטים לניסוי של דר יזהר הרדן בשיבא, בהבדל שהוכהאוס לא מפסיק את הטיפול באינטרפרון פג לעומת יזהר שכן. דר טלפז עורך ניסוי דומה מאד לזה של יזהר עם הפסקת כל התרופות. בניסוי של הוכהאוס משתתפים 20 חולים שהחלו טיפול משולב של גליבק ואינטרפרון פג. לאחר 96 שבועות הגיעו % 88 מהחולים לccr ן- % 65 לרמיסיה מולקולרית מלאה. (cmr ). אצל כל החולים הופסק הגליבק וכולם נשארו רק עם האינטרפרון פג במינון נמוך. אצל 2 חולים חל שיפור בתגובה המולקולרית לאחר הפסקת הגליבק, אצל 13 חולים היתה יציבות ואצל 5 חולים היתה נסיגה הדרגתית. כל החמישה הנל חזרו לטיפול בגליבק או דסטיניב והשיגו שוב רמיסיה מולקולרית. הניסוי מראה שאחוז גבוה ( % 75 ) מהחולים שטופלו באינטרפרון לאחר שילוב עם גליבק, נשארו ברמיסיה מולקולרית ומצביע על חשיבות אפשרית של האינטרפרון כטיפול תחזוקתי לטווח ארוך. גם דר טלפז הביע את דעתו שהאינטרפרון חוזר ובגדול אבל במינונים הרבה יותר נמוכים מבעבר ועם תופעות לוואי הרבה יותר קלות.
4. דסטיניב כתרופה ראשונה בחולי cml חדשים בשלב הכרוני- בניסוי של 39 חולים חדשים באם די אנדרסון ביוסטון, הגיעו % 72 ל-ccr לאחר 3 חודשים, % 88 לאחר 6 חודשים ו- % 100 לאחר שנה. חולים שטופלו ב-400 מג גליבק השיגו תוצאות של % 37, % 54, ו % 65 בהתאמה וחולים שטופלו ב-800 מג גליבק ליום השיגו תוצאות של % 62, % 82, ו- % 86 בהתאמה. תופעות הלוואי העיקריות היו עייפות, כאבי ראש, כאבי שרירים, פריחה בעור ושילשולים ואגירת נוזלים מסביב לריאות. המסקנות העיקריות מהניסוי הן שדסטיניב מביא לרמיסיה ציטוגנטית מלאה ומהירה ברוב החולים באופן טוב יותר מהמינון הסטנדרטי של 400 מג גליבק, ולתוצאות דומות לטיפול במינון גבוה של 800 מג גליבק.
5. נילוטיניב כתרופה ראשונה בחולי cml חדשים בשלב הכרוני- הניסוי הנל נערך גם כן ביוסטון. הסיבות לעריכתו היו שנילוטיניב חזק פי 30 מגליבק נגד bcr-abl , ויכולתו של הנילוטיניב להתגבר על 32 מתוך 33 המוטציות של גליבק פרט למוטציה הקשה של t-315 i. המינון ההתחלתי בניסוי היה פעמיים 400 מג ליום. לניסוי גויסו 35 חולים כולם בשלב הכרוני פרט לאחד שהיה במצב מואץ. אחוז החולים שהגיעו ל-ccr היה % 96 לאחר 3 חודשים, % 100 לאחר 6 חודשים ושנה, לעומת % 37, % 54 , ו- % 65 בחולים שטופלו ב-400 מג גליבק ליום בהתאמה ו- % 62, % 82, ו- % 86 שטופלו במינון של 800 מג גליבק ליום. תופעות הלוואי העיקריות היו עייפות, פריחה, כאבי ראש ובחילות. המסקנות העיקריות מהניסוי הן שנילוטיניב מביא לרמיסיה ציטוגנטית מלאה ומהירה ברוב החולים עם תופעות לוואי סבירות. התגובות המולקולריות לאחר שנה דומות לאלו שמושגות בטיפול במינון גבוה של 800 מג גליבק.