עפרה יצחקיאן

ofraשמי עפרה יצחקיאן. נולדתי בשנת 1955. נשואה + 3 ילדים בוגרים. מתגוררת בעיר חולון ועובדת במשרד עורכי דין בתל אביב.

בשנת 1999 עקב בדיקות דם כלליות (אקראיות) שעברתי, אובחנתי כחולת CML.

הרופאה שטיפלה בי אותה העת הודיעה לי כי בעתיד אאלץ לעבור השתלת מח עצם.

על מנת לאזן את כדוריות הדם הלבנות, נאלצתי ליטול זריקות אינטרפרון A, בתדירות יומיומית.

המינון איתו התחלתי היה נמוך, כאשר עם הזמן, נאלצתי להעלות אותו לרמה גבוהה מאד (וזאת עקב העובדה כי בדיקות הדם הראו שהמינון הנמוך אינו מפחית באופן מספק את כמות כדוריות הדם הלבנות).

מיותר לציין, כי השימוש בזריקות גרם לי לתופעות לוואי קשות, לרבות, תחושת שפעת המלווה בחום, צמרמורות, כאבי שרירים ועוד. בנוסף, החלו גירויים בגופי שלוו "בפריחות" למיניהן.

במקביל לנטילת הזריקות, נאלצתי לעבור בדיקות דם שבועיות, על מנת לבדוק את השפעת הזריקות. הטיפול באינטרפרון נמשך כשנה, כאשר במהלך השנה עברתי בדיקת מח עצם, על מנת לדעת באופן מדויק את מצב ו/או התפתחות המחלה בגופי.

אני רואה לנכון להדגיש בפניכם, כי ניתן לבצע בדיקת מח עצם בהרדמה כללית. אני רואה בכך חשיבות מכיוון שהבדיקה אינה נעימה, ועל כן ההרדמה חוסכת מאיתנו החולים כאבים מיותרים.

בשנת 2000 נערך ניסוי מחקרי חדש של כדורי גליבק (571 STI) לחולי CML, בבית חולים "הדסה". הייתי אחת מהחולים הראשונים שהשתתפה בניסוי. בתחילה הצביעו הבדיקות על נסיגה משמעותית במחלה.

לצערי, לאחר כשנה לערך ניגלתה תופעת לוואי חמורה של הגליבק על תיפקודי הכבד. עקב כך, נאלצתי לחדול מנטילת הגליבק ולשוב ליטול את זריקות האינטרפרון.

למיטב ידיעתי, תופעת הלוואי שנמצאה בתפקודי הכבד שלי, אינה שכיחה בקרב חולי ה- CML שנוטלים גליבק ולמעשה היא הופיעה רק בקרב כאחוז מהחולים הנוטלים אותו בעולם.

היום עברתי כבר לטפל בתרופת הדור השני נילוטיניב או בשמה השני, טסיגנה.

לא אוכל לסיים את דבריי, ללא הבעת תודה ענקית שנשלחת מכל הלב (שלי ושל משפחתי), לרופאה המלווה אותי לאורך כל השנים, תוך תמיכה, עידוד, סבלנות, פרגון ונחישות בלתי נדלים – הרי היא פרופ` דינה בן- יהודה, מנהלת המחלקה המטולוגית, בבית החולים "הדסה", בירושלים.

שלכם,

עפרה יצחקיאן

פורסם ב /span>